פייטר: ביקורת סרט

הסרט האחרון שהגיע לקולנוע ההודי, "פייטר", בבימויו של סידהארת' אנאנד, גורם להרמת גבות ברחבי התעשייה. עם צוות שחקנים עטור כוכבים הכולל את הריטיק רושאן ודיפיקה פאדוקונה, הסרט פורם נרטיב אינטנסיבי של טייסת חיל האוויר ההודי והלחימה שלהם נגד טרוריסטים. הסרט עורר תגובות שונות, כאשר חלקן מחאו כפיים לנימות הפטריוטיות שלו בעוד שאחרות הסתייגו מהביצוע הכולל שלו.

תלות יתר ב-CGI ופעולה חלשה

ביקורת דומיננטית נגד פייטר מתמקדת בתלות המוגזמת שלו ב-CGI וברצפי פעולה חסרי השראה. ההסתמכות של הסרט על דימויים ממוחשבים כדי לתאר קרבות אוויר הותירה צופים רבים לא מתרשמים מכך, עם סצנות המתוארות לעתים קרובות כשטוחות ובלתי נשכחות. סצנות האקשן המונוטוניות אף יצרו הקבלות לסדרת "אהבה בשחקים" הידועה. בנוסף, הניסיון של הסרט לשזור פטריוטיות עם בידור מסחרי הביא להפסקות מוזיקליות לא במקום ולמיקומי מוצרים פולשניים, מה שפגע עוד יותר בחוויית הצפייה.

VFX ו-CGI מרשימים: בטנה כסופה

למרות חסרונותיו, פייטר מתהדר ב-VFX ו-CGI מרשימים, באדיבות רידיפיין ו-DNEG. האפקטים החזותיים המרשימים והדימויים שנוצרו במחשב מעניקים נופך של ריאליזם לסרט. תשומת הלב המוקפדת לתאורה, למרקם ולמשקל של המטוס, והפירוט המורכב של הנוף שמסביב אכן ראויים לשבח. עם זאת, ההשפעה של פלאים חזותיים אלה נפגמת במידת מה על ידי עריכה קטועה וצילומים חוזרים.

סיפור היפר-לאומני גורר ביקורת

סיפורו של פייטר, הספוג בהיפר-לאומיות, עורר מחלוקת. העלילה, שסובבת סביב עימות בין הודו לפקיסטן, היא מוטיב חוזר בקולנוע ההינדי. בעוד נרטיבים פטריוטיים כאלה אינם יוצאי דופן בסרטים הודיים עכשוויים, חלק מהקהל מצא את גישתו של פייטר אסרטיבית מדי. הצגתם של הכוחות המזוינים ההודים כמסורים ושל פקיסטן כיריבה דתית עוררה ויכוח. גם התיאור של קהילות מיעוטים ונשים בסרט זכה לביקורת.

מחשבות אחרונות

פייטר, למרבה הצער, לא ממצה את הפוטנציאל שלו. הפטריוטיות המוחצת, השימוש המופרז ב-CGI ומיקומי המוצרים הבולטים מאפילים על ההיבטים החיוביים של הסרט. ההופעות, אף שהן משביעות רצון, אינן מפצות על הסיפור והביצוע חסרי ההשראה. למרות פגמיו, פייטר עשוי להדהד בקרב קהלים המחפשים מנת יתר של היפר-לאומיות וקטעי אקשן עמוסי CGI. עם זאת, הוא מאכזב את מי שקיווה לחוויה קולנועית מלאת ניואנסים ומרתקת. לסיכום, פייטר הוא ניסיון כושל למזג פטריוטיות, אקשן ובידור מסחרי. ההסתמכות המוגזמת על CGI, הפסקות מוזיקליות מביכות ומיקומי מוצרים פולשניים מקהים את חוויית הצפייה הכוללת. הסיפור ההיפר-לאומני של הסרט והתיאור השנוי במחלוקת של קהילות מיעוטים מקטבים עוד יותר את הדעות. למרות הוויזואליה הראויה לשבח, הם לא מספיקים כדי להציל את הנרטיב המבוצע בצורה גרועה ואת הסיפור הלקוי של הסרט. הוא עשוי לפנות לקהלי נישה מסוימים, אבל הוא לא מצליח לספק חוויה קולנועית שובת לב ומעוררת מחשבה באמת.