החפיפה בין פוליטיקה לריאליטי בולטת יותר ויותר בשנים האחרונות. עם הזינוק של המדיה החברתית וכלכלת תשומת הלב, דמויות פוליטיות מבינות כי השגת תהילה ומוניטין יכולה להיות בעלת ערך כמו בעל השפעה פוליטית.
קחו לדוגמה את המקרה של חבר הקונגרס לשעבר שהודח לאחרונה מהקונגרס בשל כמה פשעים לכאורה, כולל הונאה בנקאית וגניבת זהות. למרות היותו תחת אישומים פדרליים חמורים, הוא מצא קריירה חדשה בפלטפורמת Cameo, שם הוא דורש עד 400 דולר עבור ברכות וידאו מותאמות אישית.
סיפור ההצלחה שלו ב"קמיאו" מדגיש את הגבולות המטושטשים בין פוליטיקה לריאליטי. כמו אושיות ריאליטי רבות, הוא מנצל את המוניטין שלו כדי לייצר הכנסה. על פי הדיווחים, סרטוני הקמאו שלו גרפו יותר עושר בכמה ימים ממה שהיה מרוויח בשנה כחבר קונגרס. למרות שזה עשוי להיות מבלבל עבור חלק מהאנשים מוכנים לשלם עבור סרטונים של חבר קונגרס לשעבר מבויש, המציאות היא שהתנהגות כזו מושכת תשומת לב משתלמת לעתים קרובות בפוליטיקה.
למען האמת, להתנהג כמו אושיית ריאליטי יכול להיות מהלך טקטי עבור פוליטיקאים. כלכלת הקשב ממלאת תפקיד מרכזי בגיוס כספים ובהשגת השפעה בתוך הממשלה. פוליטיקאים שיכולים למשוך תשומת לב באמצעות מדיה חברתית, רגעים ויראליים או הצהרות שנויות במחלוקת נוטים יותר למשוך תורמים ולבנות קהל עוקבים נאמן. אסטרטגיה זו מיושמת בכל רחבי הקשת הפוליטית, כפי שהוכיחה הצלחתן של פוליטיקאיות כמו אלכסנדריה אוקסיו-קורטז ומרג'ורי טיילור גרין.
ההקבלה בין פוליטיקה לריאליטי בלטה אולי יותר מכל בתקופת כהונתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, כוכב ריאליטי בעצמו. יכולתו של טראמפ למשוך את תשומת הלב הציבורית ולטפח קהל מעריצים מסור תרמה רבות להצלחתו הפוליטית. פוליטיקאים רבים ניסו מאז לחקות את המתכון של טראמפ לתהילה ולהשפעה, אך מעטים הצליחו לשכפל את כוח המשיכה הייחודי שלו.
למרות שהערבוב בין פוליטיקה לריאליטי עשוי להיות משעשע, הוא גם מעלה שאלות משמעותיות על מצב הדמוקרטיה שלנו. ההתמקדות בתהילה ובתשומת לב עלולה להאפיל על דיוני מדיניות מהותיים ולתרום לאקלים פוליטי מפלג. יתר על כן, הופעתם של פוליטיקאים המעדיפים רווח אישי וקידום עצמי על פני שירות ציבורי עלולה לשחוק את האמון במערכת הפוליטית.
המקרה של חבר הקונגרס המבויש משמש אזהרה. בעוד שהוא עשוי להרוויח מתהילתו החדשה בקמאו, מעשיו ערערו את המוסד הפוליטי וחיזקו את התפיסה של חלוקה מעמדית באמריקה. העובדה שפוליטיקאים יכולים לנצל את המערכת ולנצל את עמדותיהם לרווח אישי רק מערערת עוד יותר את אמון הציבור.
בסופו של דבר, המיזוג בין פוליטיקה לריאליטי הוא סימפטום של מגמות חברתיות רחבות יותר. העידן הדיגיטלי יצר נתיבים חדשים לתהילה ולהצלחה, והפוליטיקאים אינם חסינים מפני הפיתוי של המדיה החברתית והתהילה הוויראלית. כל עוד תשומת הלב והסלבריטאות ישמרו על ערכם בחברה שלנו, נוכל לצפות שיותר פוליטיקאים יאמצו את הטקטיקות של כוכבי ריאליטי. עם זאת, חשוב ביותר שנישאר ערניים, נדרוש מנבחרי הציבור שלנו לתת דין וחשבון ולדרוש שקיפות ויושרה במערכת הפוליטית שלנו. רק כך נוכל להבטיח שהפוליטיקה תישאר אמצעי לשינוי משמעותי, ולא רק פלטפורמה לקידום עצמי.