שחרור כוחו של הדמיון ב"אם"

כוחו של הדמיון הוא כוח שאינו יודע גבולות, במיוחד במוחם של ילדים. הם יכולים לדמיין את עצמם כמו כל אחד או כל דבר - מושג מרכזי ב"אם", סרט בבימויו של ג'ון קרסינסקי. הסרט מפגיש צוות שחקנים יוצא מן הכלל, הכולל את קרסינסקי, ריאן ריינולדס, קיילי פלמינג, פיונה שו, פיבי וולר-ברידג', סטיב קארל ולואיס גוסט ג'וניור המנוח. עם זאת, בעוד שלסרט יש את הרגעים המקסימים שלו, הוא לא ממש ממצה את הפוטנציאל שלו בגלל נרטיב מלודרמטי ומייגע משהו.

לחקור מסע גחמני

הסיפור סובב סביב בי, ילדה בת 12 בגילומו של פלמינג. היא מבלה את זמנה עם סבתה (שו) בזמן שאביה החד-הורי (קרסינסקי) מתכונן לניתוח לב. לאחר שאיבדה באופן טרגי את אמה למחלה, בי מתעקשת שהיא כבר לא ילדה. למרות ניסיונותיו של אביה ליצור איתה קשר באמצעות הדמיון, בי יוצאת למסע בדירתה של סבתה, בחיפוש אחר זיכרונות ילדות. חייה של בי מקבלים תפנית בלתי צפויה כאשר היא נתקלת ביצור סגול פרוותי בשם בלו (קארל), בלוסום (וולר-ברידג') וקלווין (ריינולדס), שמובילים אותה לעולם נסתר של חברים דמיוניים בקוני איילנד. בעזרת דובון וינטג', לואיס (גוסט), בי, קאל ובלו חייבים למצוא דרך לחבר את כל החברים הדמיוניים לילדים חדשים, כדי למנוע מהם להיעלם.

ביצועים חזקים אך תסריט דל

ההופעות ב-"IF" הן בדרך כלל חזקות, כאשר גילום דמותו של בי על ידי פלמינג ראוי לציון במיוחד. היא לוכדת ביעילות את השילוב של תמימות נעורים ובגרות של בי, ובכך מתייחסת לנושאים הרציניים של הסרט בעומק. ריינולדס, הידוע בהומור השנון שלו, מביא את כשרונותיו כשחקן פיזי לתפקיד, ומעוות ללא פחד את גופו כך שיתאים לנרטיב. קרסינסקי מפגין את יכולתו כמספר סיפורים חזותי, ויוצר סרט מרהיב ויזואלית המפיח חיים בחברים הדמיוניים בעלי אישיות ומראה ייחודיים. עבודת ה-CGI מרשימה, וממזגת בצורה חלקה בין העולם האמיתי לעולם הדמיוני. עם זאת, למרות היצירתיות החזותית, התסריט של הסרט חסר את העומק המרתק הנדרש כדי לשמור על עניין. הנרטיב, למרות דמיונו, אינו מצליח לרתק עד הסוף, מה שמוביל לחוויה משעממת משהו. הנימה המלודרמטית מרגישה לפעמים מוגזמת, וגורעת מהליבה הגחמנית של הסרט. בנוסף, אלמנטים עלילתיים מסוימים מכבידים על האמינות, ומשבשים את ההשעיה המכרעת של חוסר האמון הדרושה לסרט פנטזיה לילדים.

דמיון ונרטיב: איזון עדין

"אם" משמש עדות לכוחו של הדמיון, ומדגיש את הצורך בנרטיב חזק שיתמוך אפילו ברעיונות היצירתיים ביותר. אמנם יש לו את הקסם שלו, אבל המתיקות הסכרינית והקצב האיטי של הסרט הופכים אותו לחוויה פחות מרתקת ממה שהוא שואף להיות. הוא עשוי להתקשות לשמור על תשומת הלב של ילדים ומבוגרים כאחד במשך 104 דקות הריצה שלו. למרות חסרונות אלה, "IF" מציג את היצירתיות החזותית של קרסינסקי ואת הביצועים המרשימים של צוות השחקנים שלו, מה שהופך אותו שווה צפייה עבור חובבי סיפור דמיוני. בעוד "אם" חוקר את נפלאות הילדות ואת כוחו המתמשך של הדמיון, הוא אינו שובה באופן מלא קהלים בכל הגילאים. למרות שהוא נופל מהפוטנציאל שלו בגלל נרטיב מלודרמטי ומייגע משהו, הסרט מציג ביצועים מרשימים ויצירתיות ויזואלית. הוא מדגיש את חשיבותו של נרטיב חזק לתמיכה אפילו ברעיונות היצירתיים ביותר. "אם" הוא עדות לכוחו של הדמיון, אבל הוא לא יכול לרתק קהלים בכל הגילאים.