טרילוגיית סרטי האימה שובת הלב, שהתחילה עם "X" והמשיכה עם "פרל", מקבלת תפנית מרגשת עם הפרק האחרון שלה, "MaXXXine". עלילת הסרט מתרחשת על רקע אפל הוליווד של שנות ה-80, ובוחן נושאים של סקס, אלימות ותהילה בעוצמה מצמררת.
"X", הסרט הראשון בטרילוגיה, הוא חזרה עוצמתית לסרטי סלאשר משנות השבעים. הוא חוקר את היחסים המורכבים בין מין לאלימות בקולנוע האמריקאי. הסרט מציג את מקסין, ניצולה חסונה של טבח בטקסס, בגילומה של מיה גוט המוכשרת. הפריקוול, "פרל", לוקח כיוון אחר, עושה כבוד לסרטי הילדים של טכניקולור ועדיין רומז על הפוטנציאל הזדוני של השאפתנות של האנטי-גיבורה שלו.
"MaXXXine" מתחדש שש שנים אחרי "X", ועוקב אחר מסעה המסוכן של מקסין בהוליווד. מקסין, הנחושה להצליח כשחקנית לגיטימית, רואה באודישן לסרט המשך לסרט אימה פופולרי הזדמנות שלה לזרוח. עם זאת, חלומותיה מסוכלים כאשר מטרידן, שניתן להבחין בו על ידי כפפות העור שלו, מתחיל לתקוף את חבריה.
גם הפעם מיה גוט מספקת הופעה יוצאת דופן תחת הבימוי המיומן, ומגלמת את מקסין בעוצמה כובשת ומצמררת. התיאור שלה את הביטחון העצמי הבלתי מרוסן של מקסין ואת הזיות הפאר המסוכנות הגבוליות שלה הוא באמת מרהיב.
היבט בולט של "MaXXXine" הוא הפרשנות הסאטירית שלה על הוליווד ותעשיית הבידור. הסרט-שבתוך הסרט, שצפוי להיות מחזה קאמפי ומזויף, מדבר על הבמאי שלו כאילו הוא מתחרה בקלאסיקות כמו "פסיכו". ניגוד זה מדגיש את אשליות התהילה וההצלחה הרווחות בתעשייה, לצד הדגשת דינמיקת הכוח וההחפצה הרווחת.
"MaXXXine" מעד בשיאו, למרבה הצער מספק רזולוציה לא מספקת במקצת. לאחר בניית מתח ותככים לאורך הסרט, הסיום מרגיש צפוי ולא תואם את שאר העלילה.
למרות הכישלון הזה, "MaXXXine" נותר חקירה תוססת ומפוקפקת של הצד האפל של הוליווד. האווירה של לוס אנג'לס של שנות ה-80 מתעוררת לחיים במיומנות, עם אורות ניאון, מכנסי עור ופרצי דם, מה שיוצר תחושה מוחשית של סכנה והתרוממות רוח. צוות שחקני המשנה, הכולל את אליזבת דביקי, מישל מונהאן, בובי קנוואלה וקווין בייקון, מספקים הופעות שובות לב שמוסיפות עומק ותככים לסיפור.
"MaXXXine" הוא תוספת בולטת לטרילוגיה זו של סרטי אימה. למרות שהוא עלול לקרטע במערכה האחרונה שלו, החקירה של הסרט על מין, אלימות ותהילה בהוליווד של שנות ה-80 מרגשת ומעוררת מחשבה כאחד. עם עבודה זו, היוצרים ממשיכים לבסס את עצמם כאחד הצמדים המסקרנים ביותר של האימה, ומשאירים את הקהל להוט לפרויקט הבא שלהם.