פסל ענק, שעוצב על ידי האמנית הפקיסטנית-אמריקאית שאזיה סיקנדר, סבל מוונדליזם באוניברסיטת יוסטון. אירוע זה עורר זעם ועורר שאלות בנוגע לשמירה על האמנות הציבורית. הפסל המוזהב בגובה 18 מטר, שנקרא "עד", מתאר אישה צפה והוזמן לראשונה על ידי שמורת פארק מדיסון סקוור במנהטן. הפסל עוצב כדי לכבד נשים וצדק, עם מאפיינים ייחודיים כמו שיער קלוע לקרני איל וזרועות מופשטות דמויות ענף.
יצירת האמנות זכתה לביקורת לאחר הצבתה, במיוחד מצד קבוצה טקסס המתנגדת להפלות שכינתה אותה מחווה "שטנית" לשופטת בית המשפט העליון המנוחה רות ביידר גינסבורג. הקבוצה קיימה מחאה בדרישה להסיר את הפסל, וכתוצאה מכך האוניברסיטה ביטלה חגיגת פתיחה והרצאה של סיקנדר. עם זאת, האמנית ראתה בפסל סמל רב עוצמה של כוח נשי ואוטונומיה, למרות המחלוקת.
הוונדליזם התרחש בעיצומו של הוריקן בריל, וגרם נזק כבד לפסל, כולל הסרת ראשו. סיקנדר מאמין שהמעשה תועד במצלמות אבטחה וביקש מהאוניברסיטה לפרסם את התיעוד. היא מטילה על האוניברסיטה את האחריות לכישלון בשמירה על יצירת האמנות ודוגלת בהצגתה ללא כיסוי, כעדות לעוצמתה.
אוניברסיטת יוסטון הביעה אכזבה מההרס וציינה כי ההערכה היא שהמעשה היה מכוון. משטרת האוניברסיטה חוקרת בימים אלה. בעוד האוניברסיטה התכוונה בתחילה לתקן את הפסל, סיקנדר ביקש להשאיר את ראשו נערף. האוניברסיטה הסכימה לכבד את רצונו של האמן ולא תשחזר את יצירת האמנות.
השחתת "עד" מעלה שאלות קריטיות בנוגע להגנה על אמנות ציבורית וחופש הביטוי. הוא מציג את המכשולים שאמנים נתקלים בהם כאשר עבודתם הופכת למטרה שנויה במחלוקת. התקרית גם מדגישה את הצורך של מוסדות וקהילות לטפח סביבה שבה נקודות מבט מגוונות יכולות לדור בכפיפה אחת ולנהל דיאלוג משמעותי.
אמנות ציבורית מעצבת באופן משמעותי את הנוף התרבותי שלנו ומעוררת דיונים בנושאים מכריעים. חיוני שיצירות אמנות אלה יכובדו ויישמרו, ללא קשר למחלוקות שהן עלולות לעורר. הרס "עד" אינו רק מעשה אלימות נגד האמנות אלא גם פגיעה בערכי ההכלה וחופש הביטוי.
במחשבה על אירוע זה, חשוב לשקול את ההשלכות הרחבות יותר על עולם האמנות והחברה. כיצד ניתן ליצור מרחבים המעודדים דיאלוג והבנה, גם בתוך מחלוקת? כיצד נוכל להבטיח שאמנים יהיו חופשיים להביע את רעיונותיהם ללא חשש מנקמה או צנזורה? אלה שאלות שמחייבות דיון ופעולה מתמשכים.
השחתת פסל "העד" באוניברסיטת יוסטון היא תזכורת מטרידה לאתגרים העומדים בפני אמנים ולחשיבות ההגנה על אמנות ציבורית. היא משמשת קריאה לפעולה עבור מוסדות, קהילות ויחידים לשמור על חופש אמנותי וליצור מרחבים שבהם נקודות מבט מגוונות יכולות לפרוח. האירוע צריך להניע אותנו לחשוב כיצד אנו יכולים לטפח סביבה המעריכה ומגינה על האמנות ככלי רב עוצמה לביטוי ולדיאלוג.